הדרך להגשמת החלום התפוצצה

אחד הדברים שהכי רציתי להגשים לעצמי היה לצאת לשנת שירות בתנועת הצופים - בתנועה שלי. השבט שלי, הבית השני שלי, נוצר מכמה ח'ברה שעושים שנת שירות. כול שנותיי בשבט ארבל היו עם ח'ברה שעושים שנת שירות. 5 שנים בהם הייתי מוקפת באנשים שעושים שנת שירות. תמיד רציתי להיות כמוהם, הייתי מסתכלת עליהם בהערצה הייתי רוצה להיות הם ולהעניק לאחרים מה שרובם העניקו לי . ידעתי שברגע שאסיים את י"ב ודקה לפניי שאתגייס אלך להגשים את החלום ואעשה שנת שירות. כדאי לעשות שנת שירות בתנועת הצופים היה עלי לעבור 3 מיונים. את כולם עברתי בהצלחה ונכנסתי למאגר אנשים שעומדים לעשות שנת שירות. הייתי בעננים אך באותה נשימה לא ידעתי לאן פניי הולכות. ידעתי שאני רוצה לעשות שנת שירות אבל תמיד היו שיחות עם אמא אבא והחברים על כמה שזה לא טוב וכמה שזה שנה של ביזבוז, אבל זה לא נכון, הם לא ידעו מה זה צופים עבורי, הם לא ידעו מה זה שנת שירות כדאי להגיד דבר כזה, לכן נלחמתי בזה עדיין. אך לאחר מחשבות שלי ולאחר שיקולים שלי החלטתי לא לצאת למסלול שנת שירות. החלטתי לצאת למסלול "רגיל" כמו כולם, להנות מהמלשביות כמו כולם, לצאת מתי שבא לי, לעשות מה שבא לי, בלי להיות כפופה לאף אחד ובלי לחשבן לאף אחד. הבחירה שלי הייתה כול כך קשה אך הייתי שלמה איתה ב100%. שהודעתי לחברים למשפחה ולחבריי בשבט כולם היו המומים ואמרו לי "למה פרשת זה החלום שלך?" כן, זה החלום שלי אבל כנראה שזה לא מתאים לי בשלב הזה, הסברתי לכולם למה פרשתי ומה הניע אותי אבל כנראה שלא כולם הבינו, חלק אמרו לי, את עושה שטות, אכזבת ועוד הרבה מילים קשות שספגתי. אבל אני, בתוך תוכי יודעת שאת תרומתי לצופים נתתי, הייתי חלק ממקמי שבט ארבל שנהפך ויהפוך לאימפריה, הייתי מדריכה, ראשגדית, חברת שכבג ובעיקר חניכה.

ידעתי, שכול מה שאומרים לי לא משנה, ידעתי איך תרמתי, למי, וכמה. וידעתי שאמשיך את מערך חיי למרות "עזיבת החלום" ועדיין תקופת הצופים תהייה חקוקה לי בלב.